החלטה בתיק ת"א 11864-08-10

הועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה מבקשת לסלק את התביעה כנגדה על הסף, מחמת התיישנותה, עתה משהוגשו ראיות התובעים בתצהירים. התובעים מתנגדים לבקשה. בגדר תשובתם, התרכזו בעיקר במניית המעשים של המבקש הנטענים על ידם, במקום לתת תשובה עניינית לבקשה. נתתי לתובעים הזדמנות נוספת להגיש תשובה עניינית, וכאשר שוחרר בא כוחם מייצוג, הארכתי את המועד, אך לא הוגשה תשובה נוספת.

כבר בכתב ההגנה נטענה טענת התיישנות. התובעים לא הגישו כתב תשובה הסותר את טענת ההתיישנות שבכתב ההגנה.

העילות שנטענו כלפי המבקשת בכתב התביעה הן:

א.         הועדה פעלה בשיתוף פעולה עם יחידי החברה, שבנו בסטיה מהיתר הבניה שניתן להם ובניגוד לחוק התכנון והבניה.

ב.         הועדה סייעה למצגי שווא כלפי רוכשי הדירות בכך שנמנעה מפעולות אכיפה ולא נתנה פומבי לחריגות בניה.

ג.          הועדה נמנעה מהוצאת צווי הפסקה וצווי הריסה לחריגות בניה בזמן אמת.               

ד.         הועדה נמנעה מרישום הערות אזהרה על חריגות הבניה.

ה.         הועדה מנעה מהתובעים מסמכים בקשר לפרוייקט, ובכך גרמה להם נזק ראייתי.

ו.          הועדה סייעה ליחידי החברה לקבל היתר רישוי עסקים למרות חריגות בניה.

אני דוחה את כל טענות התובעים המתבססות על עילות שלא נטענו בכתב התביעה, כגון אחריות המבקשת לקריסת הפרוייקט, עבירות פליליות שנטען שנעשו על ידי יחידי הועדה, ניגוד אינטרסים ביעוץ המשפטי לועדה, וטענות רבות נוספות, תוך ערבוב בין הועדה לגורמים נוספים. הדיון מתנהל לפי כתבי בי דין קיימים, וככל שברצון התובעים לשנות את כתב תביעתם, היה עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ולא להתיימר לשנות את העילות בדרך אגב של טיעון בבקשה.

כעולה מן התביעה, נטען כלפי הועדה, שכתוצאה ממעשיה נמנע מהתובעים שימוש סביר במקרקעין מזה כעשר שנים. משמע, למעלה משבע שנים, שהיא תקופת ההתיישנות, שיש בידי התובעים עילת תביעה ונגרם להם נזק שהם יודעים עליו, אך הם לא הגישו תביעתם בשל כך.  אף אם חלק מטענות התובעים הם בגין נזקים מתמשכים, המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא המועד שבו לא היו זה נזק של מה בכך, ולא רק שהתובעים לא טענו אחרת, אלא הם טענו במפורש שעילתם התגבשה כבר עשר שנים לפני הגשת התביעה. עשר לשנים לפני הגשת התביעה הוא בערך המועד שבו בוטל היתר הבניה מן הטעם שלא היה חוקי. 

התובעים טענו, כי דברים שונים (שלא פירטו) נודעו להם בדיעבד, בלי לפרט מתי. אף אם נניח לטובת התובעים כי מה שנודע להם נודע להם בחודש שלפני הגשת התביעה, אין די בכך כדי להאריך את מירוץ ההתיישנות. לשם הארכת מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היה על התובעים להוכיח, לפחות לכאורה, שנמנע מהם לגלות את העובדות בצורה סבירה. התובעים לא הוכיחו זאת, אף לא לכאורה.

גם תשובות התובעים בהליכים המקדמיים אינן מוכיחות את חוסר האפשרות שלהם לדעת את העובדות. תשובות בהליכים המקדמיים אינם ראיה מטעמם בתיק. אם ירצו הנתבעים, יגישו את תשובותיהם של התובעים כראיה, כדי לסתור תשובות שיתנו בחקירה נגדית. מכל מקום, עיינתי גם בתשובות לשאלון שצירפו התובעים לתגובתם. התובעים לא נשאלו אודות מניעות מלגלות את העובדות, וגם לא ענו על מניעות כאלה.

במקום להוכיח שלא היה בידי התובעים לגלות את העובדות המקימות את עילות התביעה, טענו התובעים ש"די ברובד העובדתי המפורט בתביעה ורובד עובדתי המצורף לתגובה זו בדבר העובדות החדשות" כדי לבסס את טענת התובעים להתיישנות שלא מדעת. אין ברובד העובדתי שבכתב התביעה וברובד העובדתי שצורף לתגובה, ראיות, ולו לכאורה, לכך שנמנע מהתובעים לגלות את העובדות המקימות את עילות התביעה באופן סביר.

התובעים טענו שעילת התביעה נוצרה בשנת 2010, אבל לא הסבירו כיצד הדבר מתיישב עם ראיותיהם ועם כתב התביעה מטעמם.

על פי כל האמור, לאור ראיות התובעים, המסקנה ההיא שמשלא הוכחה התיישנות שלא מדעת, תביעות התובעים כנגד הועדה התיישנו בחלוף 7 שנים לפני הגשת התביעה באוגוסט 2010.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומסלק את תביעת התובעים כנגד המבקשת על הסף. התובעים והמבקשת יגישו עד יום 31.12.12  טיעון בכתב באשר להוצאות המשפט שמן הראוי לפסוק אגב סילוק התובענה כנגד הנתבעת המבקשת על הסף בשלב זה.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: